אותו קול מעצבן שנשמע מהבלמים? בדרך כלל הוא מתחיל הרבה לפני שהחלקיקים של הבלם נוגעים בגלגל. למעשה, הוא מתחיל כבר בתנור האידוי. כאשר החומרים לא מתאדים באופן אחיד, נוצרים מתחים פנימיים ואזורים בעלי צפיפות שונה. משם נובעות הרטטים. ורטטים זו פשוט עוד שם לרעש. מצאנו דרך טובה יותר לטפל בבעיה הזו. במקום לחמם רק את האוויר סביב החלקיקים, אנו משתמשים בקרינת אינפרא-אדום בתדר נמוך כדי לחמם את החומר מבפנים החוצה. למה השיטה הישנה כושלת רוב התנורים הסטנדרטיים הם בעצם תיבות חמות גדולות. הם מחממים את האוויר, והאוויר מחמם את הפני השטח. כך נוצר “אפקט העור” – החלק החיצוני נראה מושלם, אולי אפילו מבושל מדי, בעוד שהחלק הפנימי עדיין לא מוכן. קרינת אינפרא-אדום בתדר נמוך היא שיטה שונה. היא אינה מחכה שהחום יחדור לחומר. היא שולחת קרינה עמוק לתוך החומר, כך שהחום נוצר בתוך החומר עצמו. החלק הפנימי והחלק החיצוני מגיעים לטמפרטורה הרצויה באותו זמן. הטכנולוגיה שמאפשרת זאת כדי שזה יקרה, אנו משתמשים בנורות הלוגן של קוורץ בהספק גבוה. הן מייצרות כמות אדירה של חום בשטח קטן מאוד. זה גורם לחומרים להתקשות מהר יותר, כך שהקשיחות של החומר תהיה אחידה בכל החלקים של הבלם. אנו גם מוסיפים ציפויים מיוחדים לקוורץ. זה מאפשר לנו לשלוט בעוצמת האור, כך שהפני השטח לא יישרפו בזמן שאנו מחכים שהחלק הפנימי יתקשה. המציאות: התקנת הציוד כעת, החלפת הרכיבים הישנים בצינורות אינפרא-אדום היא בדרך כלל תהליך פיזי פשוט. אך לא ניתן פשוט “לחבר את הציוד ולהשתמש בו”. קרינת אינפרא-אדום בתדר נמוך חזקה מאוד. יהיה צורך לשנות את מהירות ההעברה של החומר, ולעקוב בקפידה אחר החיישנים. אם החומר עובר לאט מדי, החומר לא יתקשה מספיק. אם החומר עובר מהר מדי, החומר לא יתקשה כראוי. יהיה צורך לשלוט במערכת הבקרה כדי שכל סדרה של חומרים תהיה אחידה. כאשר החומר מתקשה באופן אחיד, אותם פערי צפיפות נעלמים. הרעש נעלם איתם. זו פשוט פיזיקה פשוטה.