כיצד לתכנן את פריסת המנורות באור אינפרא-אדום לצורך ייבוש הרזין ייבוש רזין של משטחי בלמים הוא תהליך עדין מאוד. אם החום לא פוגע בכל האזורים בצורה מתאימה, יהיו לנו בעיות. כשאנו בונים קירות חימום מותאמים אישית לחדרי צביעה או לתנורי ייבוש, הבעיה האמיתית היא ששתי חלקים לא תמיד דומים זה לזה. אם נשתמש בפריסה סטנדרטית של מנורות, נקבל את התוצאה הגרועה ביותר: בחלקים מסוימים יהיה קר מאוד, ובאחרים הרזין יישרף. הסוד נמצא בפריסה האנכית. אי אפשר פשוט לפרוס את המנורות בצורה שוויונית ולקוות לטוב. צורות הרכב השונות יוצרות “צללים תרמיים” – בעצם, אזורים שבהם החום לא יכול להגיע. אנו פותרים את זה על ידי תכנון הפריסה האנכית, בהתאם לגובה החלק ולמרחק שבו המנורות נמצאות מהפנים. בחלקים הגדולים יותר, אנו משתמשים ביותר מנורות אינפרא-אדום באזור המרכזי. זה מפצה על החום שנעלם באופן טבעי. בנוסף, אנו לא משתמשים בקירות חימום אחידים. אנו מחלקים אותם לקבוצות אנכיות נפרדות. כך ניתן להגדיל את העוצמה באזור התחתון – שם נמצאים החלקים הכבדים – ולהפחית את העוצמה באזור העליון. כך נמנע מהשכבה העליונה של הרזין להתייבש מהר מדי ולפגוע בגימור. החיסרון של חום גבוה מנורות קוורץ בעלות הספק גבוה הן טובות, מכיוון שהן מאפשרות ייבוש מהיר של הרזין. אך יש חיסרון: אם משתמשים ביותר מדי מנורות באזור קטן, הקירות יהפכו לחמים מאוד. אם אין מספיק אוויר בסביבת המנורות, הן יישרפו. זו בזבוז של כסף. חייבים לוודא שהאוורור מאפשר זרימת אוויר סביב המנורות. יצירת גמישות אנו בונים את הקירות האלו כרכיבים מודולריים, כיוון שהדברים יכולים להשתנות. אולי בשנה הבאה תרצו להחליף את סוג הרכב. במקום להרוס את כל הקיר, ניתן פשוט להחליף את הרכיבים או את אורך הצינורות. בשילוב עם בקרים PID נפרדים לכל אזור, ניתן להשיג ייבוש אחיד של הרזין מטה למעלה. לא משנה איך נראה החלק, השיטה תעבוד תמיד.